Daf 86a
מַתְנִי' וְכוּלָּן שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחְזִיר וְכֵן גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחֲזִיר אֵיבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ קוֹדֶם חֲצוֹת יַחְזִיר וּמוֹעֲלִין בָּהֶן לְאַחַר חֲצוֹת לֹא יַחְזִיר וְאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶם
Rachi (non traduit)
ואין מועלין בהן. דכיון דהוו להו כמעוכלין כדמפרש בגמרא הוו להו דבר שנעשית מצותו ואין מועלין בו:
ומועלין בהן. דאכתי בני מזבח נינהו:
קודם חצות יחזיר. בגמרא מפרש טעמא:
לא יחזיר. א''צ להחזיר:
שפקעו מעל המזבח. לארץ:
מתני' וכולן. הנך פסולין שעלו דתנן בהן לא ירדו בין עצמות וגידים שהעלן מחובר ועכלתן האש:
Tossefoth (non traduit)
וכולן שפקעו מע''ג המזבח כו'. פירש בקונטרס דקאי בין אפסולין בין אגידים ועצמות ולפירושו הא דקתני במתני' לא יחזיר ובגמ' אמרינן דמשלה בהם האור יעלו איכא למימר דפקעו דמתני' היינו לאחר שנתעכלו קצת דומיא דאברים שפקעו דמתני' דמוקמינן בגמרא בשרירי אבל משלה בהם האור היינו משלה בהם האור פורתא ולא נעשה מצותן ולכך יחזירו ומיהו לפי מה שפירש בקונטרס לא יחזיר אין צריך להחזיר לא קשה מידי דאיכא למימר דיעלו דקאמר היינו אם ירצה אבל אין חובה להעלותם ועוד י''ל דפקעו היינו דפקעו מאליהן וירדו יעלו יש במשמע שהורידן ויש לחלק בין מאליהן לע''י אחרים כעין ההיא דטרף בקלפי (יומא מו:) המוריד גחלת מע''ג המזבח וכבה חייב משום דלא אנתקיה ממצותה אלמא יכול להעלותה וכי פקעה תנן במתניתין דלא יחזיר ואין מועלין בה ואם היינו מפרשים דכולן לא קאי אפסולין לא היינו מתרצים בזה כלום דמכל מקום הוה קשה למאן דמתני לה אסיפא:
גְּמָ' הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּאִית בְּהוּ מַמָּשׁ אֲפִילּוּ לְאַחַר חֲצוֹת נָמֵי אִי דְּלֵית בְּהוּ מַמָּשׁ אֲפִילּוּ קוֹדֶם חֲצוֹת נָמֵי לָא לָא צְרִיכָא
Rachi (non traduit)
גמ' אי דלית בהו ממש. שנשרפו כולן:
כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ כָּךְ הַכֶּבֶשׁ מְקַדֵּשׁ כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ וְהַכֶּבֶשׁ מְקַדְּשִׁין אֶת הָרָאוּי לָהֶן כָּךְ הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁין
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר פֵּירְשׁוּ לִפְנֵי זְרִיקָה מוֹעֲלִין בָּהֶם לְאַחַר זְרִיקָה לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין
Rachi (non traduit)
פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם. דכיון דפירשו אינהו לאו בני הקטרה נינהו לא אהני להו זריקה ובאיסורייהו קיימי:
פירשו לאחר זריקה לא נהנין. מדרבנן ולא מועלין כרבי ישמעאל דגמר מלו יהיה דאשם ואשם פירשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים:
ופליגא דר''א. אדרבה:
Tossefoth (non traduit)
ופליגא דר' אלעזר דא''ר אלעזר פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם. כך גרסת הקונט' ויש ספרים שגורסין מועלין בהם עד זריקה ולההיא גרסא סיפא דמילתא הוא דפליגא דקאמר דלאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין וא''ת לרבנן דאית להו דאפי' פירשו יעלו אמאי אין מועלין וי''ל דהיינו פירשו קודם זריקה אבל לאחר זריקה התירתם זריקה אם פירשו אי נמי לפי' ר' יצחק דלעיל אפי' פירשו לאחר זריקה וכגון שפירשו למטה דהא מילתיה דרבנן מיתוקמא בעודם על המזבח וא''ת דבמסכת תרומות (פי''א מ''ה) אמרי' גרעיני תרומה בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין וכן עצמות קדשים בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין ופירש רבינו דהתם מיירי בעצמות קדשים הנאכלין דומיא דתרומה ויש עליהם עדיין בשר וקאמר דאם מכניסן ומצניען א''כ הוא מחשבן ואכתי שם קדשים עליהן ואסורין אבל משליכן בטל שם אוכל מינייהו וכן גרעיני תרומה מיירי שיש עליהם אוכל ומיפרשא בענין זה:
אֵימָא וְשֶׁל עוֹלָה פֵּירְשׁוּ לִפְנֵי זְרִיקָה אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן לְאַחַר זְרִיקָה מוֹעֲלִין בָּהֶן לְעוֹלָם
Rachi (non traduit)
אבל פירשו לפני זריקה. דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט:
לְאַחַר זְרִיקָה אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן וְשֶׁל עוֹלָה מוֹעֲלִין בָּהֶן לְעוֹלָם
מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה עַצְמוֹת קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקָה מוֹעֲלִין בָּהֶן
Rachi (non traduit)
עצמות קדשים הנאכלין. כגון חטאת ואשם מועלין בהן דאין כאן שעת היתר לכהנים:
מוּפְנֵי דְּאִי לָא מוּפְנֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְאָשָׁם שֶׁכֵּן בְּשָׂרוֹ מוּתָּר לוֹ יִהְיֶה יַתִּירָא כְּתִיב
סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶאֱמַר לוֹ יִהְיֶה בְּעוֹלָה וְנֶאֱמַר לוֹ יִהְיֶה בְּאָשָׁם מָה אָשָׁם עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין אַף עוֹלָה עַצְמוֹתֶ[יהָ] מוּתָּרִין
Rachi (non traduit)
לו יהיה. יתירא הוא דמצי למיכתב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה למה לי:
מה אשם עצמותיו מותרין. שהרי אף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב (ויקרא ז':
י''ז) והנותר מבשר הזבח וגו':
לו יהיה בעולה. עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ונאמר לו יהיה באשם כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן [וגו'] לו יהיה:
Tossefoth (non traduit)
מה אשם עצמותיו מותרין. פי' בקונטרס שהרי אף בשרו מותר כל שכן עצמותיו והוא עצמו הקשה על פירוש זה לקמן פרק דם חטאת (זבחים דף צח.) דאמר מהיקישא דזאת התורה מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין (ולא) ונפיק מלו יהיה (דעולה) ופירש דמק''ו דבשר לא נפקי עצמות דאיכא למימר דלא התיר הכתוב אלא בשר הראוי לאכילה וא''כ על כרחין הא דפשיטא ליה באשם היינו משום דכתיב לו יהיה והא דנקט חשם טפי מחטאת אע''ג דבההוא קרא נמי כתיב חטאת דכתיב כחטאת כאשם תורה אחת להם לכהן אשר יכפר בו לו יהיה משום דעיקרא דקרא באשם נקטיה ועוד דלו יהיה כתיב לשון יחיד ואיכא לאוקומה באשם דסלק מיניה ומהיקשא דלקמן לא נפקא עולה כיון דאיכא לאוקומה בדברים הנאכלים דומיא דאשם ומיהו יש להסתפק למה לי ג''ש בעולה הא בגופיה נמי כתיב לו יהיה ומצי לדרוש למישרי עצמות ושמא הוה מוקמינא ליה לדרשא אחריתי:
אָמַר רַבָּה הָכִי קָאָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפֵּירְשׁוּ לְאַחַר זְרִיקָה אֲבָל פֵּירְשׁוּ קוֹדֶם זְרִיקָה אֲתַאי זְרִיקָה וּשְׁרִיתִינְהוּ אֲפִילּוּ לְמֶעְבַּד מִינַּיְיהוּ קַתָּ[תָ]א דְּסַכִּינֵי
Rachi (non traduit)
לא שנו. דקאמר פירשו ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכי פירשו הוו להו קדשים פסולין:
אבל פירשו לפני זריקה. דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט:
למיעבד קתא דסכיני. כי היכי דשריא בשר לגבי מזבח דלהכי קאי קשריא נמי עצמות למאי דקיימי והיינו הנאת כהנים כרבי ישמעאל:
Tossefoth (non traduit)
אתיא זריקה ושריתינהו אפילו למיעבד בהו קתא דסכיני. והא דאמר פ' ראוהו ב''ד (ר''ה דף כח.) שופר של עולה לא יתקע פירש רבינו דאיירי שהפרישו לדמי עולה וכן של שלמים שהפרישו לדמי שלמים ודמי שלמים אין בהם מעילה כדאמרינן בפסחים פר' שני (דף כז:) הכא בעצי שלמים עסקינן מיהו לא ידענא מאי טעמא אפקי' ממשמעותיה לאוקומה בדמים דהא איכא לאוקומה בפירש מחיים או פירש קודם זריקה כל זמן שלא נזרק הדם אבל פירש לאחר זריקה לא מצי לאוקמה דבשלמים אין חילוק ואם זריקה מתרת בפירש מחיים ה''ה במחוסר נמי כמו שמתרת הבשר דמ''ש ואם כן לתקוע נמי שרי. נ''ל:

פֵּירְשׁוּ לֹא יַעֲלוּ [וְכוּ'] אָמַר רַבִּי זֵירָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפֵּירְשׁוּ כְּלַפֵּי מַטָּה אֲבָל כְּלַפֵּי מַעְלָה קָרוֹבֵי הוּא דְּאַקְרִיבוּ לְעִיכּוּל וַאֲפִילּוּ פֵּירְשׁוּ
Rachi (non traduit)
ואפי' פירשו. נראה בעיני שחסר מן הגירסא ולמאי דגרס ה''פ ואפי' פירשו בתמיה והא מחוברין יעלו הוא דקאמר:
כלפי מעלה. לצד המערכה אין זו פרישות אלא קריבה אצל העיכול של אש:
כלפי מטה. דרך ירידה ומתרחקי מן המערכה:
Tossefoth (non traduit)
לא שנו אלא שפירשו כלפי מטה. פי' לצד חוץ אבל כלפי מעלה פי' לצד המערכה כך גירס' הקונטרס ואברייתא קאי ויש ספרים דגרסי פירשו לא יעלו ואמתני' קאי ולא נהירא דמה שייך ביה קריבה לעיכול כיון שהוא למטה בקרקע ועוד דבתר הכי שקיל וטרי בפירושא דברייתא ומ''ט אפסקיה:
רַבִּי אוֹמֵר כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה רִיבָּה וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם מִיעֵט הָא כֵּיצַד מְחוּבָּרִין יַעֲלוּ פֵּירְשׁוּ אֲפִילּוּ הֵן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ יֵרְדוּ
וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם לוֹמַר לָךְ עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי גִּידִין וַעֲצָמוֹת
Tossefoth (non traduit)
עיכולי עולה אתה מחזיר כו'. ולעיל בריש פירקין (זבחים דף פג:) דאיצטריך לרבויי פוקעין מהעולה היינו משום דמהכא לא ידעי אלא בעודם על המזבח אבל למטה לא אי נמי כי היכי דלא נפקא ליה מאשר תאכל האש (ויקרא ו':
ג') משום דאיצטריך למעוטי עיכולי קטורת הכי נמי מקרא דהכא כיון דאיצטריך למעוטי עיכולי גידים ולית ליה הא דקאמר לעיל לאו ממילא שמעינן ליה והא דאיצטריך תרי קראי חד למעוטי קטרת וחד למעוטי גידים משום דאי מקרא דאשר תאכל האש לא הוה ממעטי' אלא עיכולי [קטורת] דליתיה על המזבח החיצון אבל עיכולי גידים לא ואי מקרא דהכא לא ממעטי' קטורת דבר הקרבה הוא דומיא דבשר ודם הלכך צריכי:
מַאן תַּנָּא דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר פֵּירְשׁוּ יָרְדוּ רַבִּי הִיא דְּתַנְיָא וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה לְרַבּוֹת הַעֲצָמוֹת וְהַגִּידִין וְהַקְּרָנַיִם וְהַטְּלָפַיִם אֲפִילּוּ פֵּירְשׁוּ
Rachi (non traduit)
מאן שמעת ליה כו'. ומתני' אליביה אתיא:
Tossefoth (non traduit)
מאן שמעת ליה דאמר פירשו ירדו רבי היא. ופי' רש''י ומתני' אליביה אתיא ור''י פי' כרבנן דוקא היא דמדקתני לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו והא דאמרי רבנן והקטיר לרבות כו' ואפי' פירשו היינו פירשו ועודם על גבי המזבח והא דלא מוקי מיעוטא דועשית עולותיך הבשר והדם בירדו למטה משום דניחא ליה למנקט רבותא דאפי' בעודם ע''ג המזבח ממעט עיכולי גידים וה''ה דממעטי בלא עיכול אם ירדו למטה ופירשו:
יָכוֹל יַחְלוֹץ גִּידִין וַעֲצָמוֹת וְיַעֲלֶה בָּשָׂר לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הָא כֵּיצַד מְחוּבָּרִין יַעֲלוּ פֵּירְשׁוּ אֲפִילּוּ הֵן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ יֵרְדוּ
Rachi (non traduit)
גמ' יכול יחלוץ. מצוה מוטלת עליו:
you might have thought that one must remove the tendons and bones and lay [only] flesh on the altar; therefore it says, ‘And the priest shall make the whole smoke’. How are these text reconciled? If they are attached, they ascend; if they are severed, even if they are on the top of the altar, they must go down. Which Tanna do you know to maintain that if they were severed, they must go down? It is Rabbi. For it was taught: ‘And the priest shall make the whole smoke on the altar’: this includes the bones, tendons, horns and hoofs, even if they were severed. How do then I interpret, ‘And thou shalt offer thy burnt-offerings, the flesh and the blood’? It is to teach you: Burnt pieces [flesh] of the burnt-offering you must replace [on the altar], (1) but you do not replace burnt tendons and bones. Rabbi said: One text states, ‘And the priest shall make the whole smoke on the altar’, thus extending [the law], while another text states, ‘And thou shalt offer thy burnt-offerings, the flesh and the blood’, thus limiting [it]. How do you reconcile them? If they are attached, they ascend; if they are severed, even if they are on the top of the altar, they descend. IF THEY ARE SEVERED [FROM THE ANIMAL], THEY DO NOT GO UP, etc. R. Zera said: They learnt this only if they were severed downwards; (2) but [if they were severed] upwards, (3) they come nearer to being burnt. (4) Even if they were severed? (5) — Said Rabbah: This is what he means: They learnt this only if they were severed after sprinkling; (6) but if they were severed before sprinkling, the sprinkling comes and makes them permitted [for general use], even to make from them a knife handle. (7) He holds as R. Johanan said on R. Ishmael's authority: ‘It shall be his’ [the priest's] is said of the burntoffering, and ‘it shall be his’ is said of the guilt-offering: (8) as the bones of a guilt-offering are permitted, for even its flesh is permitted to the priests, so are the bones of a burntoffering permitted. This must be redundant, (9) for if it is not redundant, you can refute [the deduction]: as for a guilt-offering, the reason is because its flesh is permitted. (10) [It is redundant, for] a superfluous ‘it shall be his’ is written. (11) R. Adda b. Ahaba raised an objection: The bones of sacrifices involve trespass (12) before sprinkling, but do not involve trespass after sprinkling; whereas the bones of a burntoffering always involve trespass? (13) — Say: Whereas those of a burnt-offering, if they were severed before sprinkling, involve trespass until the sprinkling; [if they were severed] after sprinkling, they always involve trespass. (14) Now he [Rabbah] disagrees with R. Eleazar. For R. Eleazar said: If they were severed before sprinkling, they involve trespass; after sprinkling, one must not use them, (15) but they do not involve trespass. (16) MISHNAH. AND IF ANY OF THESE (17) SPRANG OFF FROM THE ALTAR (18) THEY ARE NOT REPLACED. SIMILARLY, IF A COAL SPRANG OFF FROM THE ALTAR, IT IS NOT REPLACED. LIMBS THAT SPRANG OFF FROM THE ALTAR: IF BEFORE MIDNIGHT, MUST BE REPLACED, AND INVOLVE TRESPASS; AFTER MIDNIGHT, THEY ARE NOT REPLACED AND DO NOT INVOLVE TRESPASS. JUST AS THE ALTAR SANCTIFIES WHATEVER IS ELIGIBLE FOR IT, SO DOES THE ASCENT SANCTIFY WHATEVER IS ELIGIBLE FOR IT; (19) AND JUST AS THE ALTAR AND THE ASCENT SANCTIFY WHATEVER IS ELIGIBLE FOR THEM, SO DO VESSELS SANCTIFY. (20) GEMARA. How is it meant? If they have substance, (21) then even after midnight too [let them be returned]; while if they have no substance, even before midnight too [they need] not [be returned]? — This holds good only

(1). If they sprang off.
(2). Away from the burning pile. Then they do not go up, and if they did, they are removed. — They were placed on the altar, of course, whilst attached to the flesh.
(3). Springing nearer to the centre of the pile.
(4). They are not removed. — This passage is thus apparently based on the Mishnah . Tosaf. however points out that the Mishnah discusses whether they are to be placed on the altar at all, whereas this assumes that it was already there. Accordingly Tosaf. explains that it refers to the Baraitha just quoted, where the first Tanna maintains that the bones, etc. are included even if they are severed.
(5). The meaning of this is doubtful, and Rashi assumes that there is a lacuna in the text. If the text is correct, the meaning would be: do you say that even if they were severed (upwards) they remain on the altar; surely the Mishnah teaches that only when attached do they ascend? Sh. M. quotes a variant reading: It was stated above: this includes the bones, etc. even if they were severed. Said Rabbah: They learnt this only, etc.
(6). Then they must descend, nevertheless they are still regarded as sacred, and must be so treated.
(7). I.e., they have no sanctity at all.
(8). Lev. VII, 7f.
(9). Lit., ‘free’, ‘disengaged.’ The form of exegesis just used, based on the fact that the same words are used of both, is called a gezerah shawah, and in such the word used as a basis of deduction must be entirely free for that purpose, being otherwise redundant.
(10). Hence its bones are too. Whereas the flesh of a burnt-offering must be burnt on the altar, and so its bones too may be forbidden.
(11). Scripture could write, the skin of the burntoffering... shall be the priest's.
(12). V. p. 405, n. 8.
(13). This proves that they are always forbidden.
(14). Emended text (Sh.M.).
(15). By Rabbinical law.
(16). This agrees with R. Ishmael supra. When he quotes ‘it shall be his’ it must mean after sprinkling, for it is the sprinkling that permits the flesh (and so the bones too, on his view) to the priests.
(17). The unfit and bones, etc. which if laid on the altar must not be removed.
(18). Through the heat.
(19). If laid on the ascent, it must not be removed.
(20). Sc. service-vessels — they sanctify what is placed in them.
(21). If these limbs are not burnt right through and the flesh is recognizable.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source